פסק-דין בתיק ת"א 5429-06

1. תביעת שיבוב שהגיש התובע (להלן - "המל"ל), נגד הנתבעות על יסוד הסכם השיבוב שנכרת בין הצדדים.

2. העובדות וההליכים

פלונית (להלן - "הנפגעת"), נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 22/08/01. ביום 12/03/02 הגישה הנפגעת תביעה לקבלת קצבת נכות כללית מהמל"ל, ולאחר שהיא נבדקה על ידי רופאי המל"ל נקבעה זכאותה לגמלה מלאה והיא החלה לקבלה כסדרה. ביום 21/07/05 דרש המל"ל מהנתבעות לשפותו בסכום של 253,007 ש"ח בגין הגמלאות המשולמות לנפגעת, כקבוע בהסכם השיבוב שנכרת בין הצדדים. הדרישה לא נענתה, וביום 21/11/05 שלח ב"כ המל"ל דרישת תשלום נוספת (נספח ה2 לכתב התביעה). ביום 19/01/06 השיב ב"כ הנתבעות כי ממידע שנאסף על ידי הנתבעות לצורך תביעת הפיצויים שהגישה נגדן הנפגעת, עולה שהנפגעת עובדת ומתפקדת, ולכן היא אינה זכאית לקבל קצבת נכות כללית (נספח ו' למוצגי הנתבעות). ביום 08/05/06 הגיש המל"ל את התביעה שלפניי על סך של 276,715 ש"ח, ובהמשך לכך הגישו הנתבעות בקשת רשות להגן, בגדרה הן שבו וטענו כי הנפגעת עובדת ולכן איננה זכאית לגמלה. הנתבעות קיבלו רשת להתגונן ובישיבת קדם המשפט, שהתקיימה ביום 01/02/07, נקבע כי ב"כ הנתבעות יעביר למל"ל את כל חומר החקירה שיש ברשותו לגבי הנפגעת, כדי שהמל"ל יחליט האם יש לערוך בדיקה נוספת בנוגע לזכאותה לקצבת נכות כללית. חלפו עברו להם שבעה חודשים, עד שביום 03/09/07 הודיע ב"כ המל"ל כי בכוונת מרשו לערוך בדיקה נוספת כאמור. ואכן, המל"ל ביצע חקירה לגבי הטענה לפיה הנפגעת עובדת, ובסופו של דבר הגיעו חוקריו למסקנה כי הנפגעת אכן עובדת לפרנסתה בחנות פרחים השייכת לחברה לחיים (ראו - "דו"ח סיכום חקירה" שצורף כנספח אחרון לתעודת עובד ציבור של גב' טלי פולק מיום 04/01/09). בעקבות ממצאים אלו נבדק שוב מצבה הרפואי של הנפגעת, ולאחר שנקבע כי היא איננה עוברת את הסף הרפואי המזכה בגמלה הופסק כליל תשלום הגמלה מיום 01/06/08. על החלטה זו הגישה הנפגעת ערר אשר התקבל, ונכותה הועמדה על 41%. נכות בשיעור כזה מזכה עקרונית בגמלה, ולכן היה מקום לבדוק שוב את כושר השתכרותה של הנפגעת. לשם כך כונס דיון מיוחד בהשתתפות: הנפגעת, רופא המל"ל, פקיד שיקום ופקיד תביעות. בדיון עלה שקיים פער בין חוות דעתו של רופא המל"ל, שסבר כי אין אובדן משמעותי של כושר ההשתכרות, לבין חוות דעת מחלקת השיקום, שסברה אחרת. בסופו של דבר הוחלט כי הנפגעת איבדה 74% מכושר השתכרותה, ובעקבות זאת הוחזרה לה הגמלה שנשללה ממנה, אם כי בשיעור מופחת של 74% במקום 100%. ביום 25/10/09 אירעה התפתחות נוספת שכן ב"כ המל"ל הגיש לבית המשפט הודעה לפיה חודשיים קודם לכן החליט המל"ל כי הנפגעת זכאית גם לגמלה בשם "תוספת תלויים", זאת בשל העובדה שהיא וחברה לחיים עונים להגדרת "ידועים בציבור", ומשום שבן זוגה של הנפגעת איננו משתכר סכום העולה על הקבוע בלוח ט'. להודעתו צירף המל"ל דו"ח היוון מעודכן של הגמלאות על סך של 179,138 ש"ח. אחר הדברים האלו התקיימה ישיבת הוכחות אשר במסגרתה נחקרה הגב' פולק שנתנה את תעודות עובד הציבור מטעם המל"ל.

3. טענות הצדדים

המל"ל טוען כי לפי ההסכם הנתבעות חייבות לשפות אותו בגין גמלאות שהוא משלם לנפגעת עקב התאונה. המל"ל טוען כי לפי ההסכם החלטות רופאיו ועובדיו לעניין הקשר הסיבתי בין הגמלאות לתאונה, ולעניין עמידת הנפגעת בתנאים המזכים בגמלה, הן בעלות מעמד מכריע. המל"ל מוסיף וטוען כי הנתבעות מושתקות מלטעון שהן אינן חייבות בשיפוי, לנוכח העובדה שהן ניכו את גמלאות המל"ל בתביעת הנפגעת נגדן.

4. הנתבעות טוענות כי המל"ל איננו יכול לתבוע את שיבוב הגמלאות, כיוון שמחקירות המל"ל עצמו עולה שהנפגעת עובדת לפרנסתה ולכן היא איננה זכאית לגמלה. הנתבעות טוענות כי המקרה שלפניי מדגים כיצד ידו של המל"ל פתוחה לשלם גמלאות ללא הצדקה כאשר הוא יודע שברקע ניצבות חברות ביטוח אשר ישפו אותו על הוצאותיו. לטענת הנתבעות מדובר בהתנהגות חסרת תום לב של המל"ל. הנתבעות טוענות כי המל"ל איננו רשאי לתבוע ריבית הסכמית מאחר וריבית כזו לא נתבעה בכתב התביעה, וכי הוא איננו רשאי לתבוע את "תוספת התלויים" כיוון שזו החלה להשתלם לנפגעת רק לאחר הגשת התביעה, ולאחר שתמה תקופת ההתיישנות.

דיון והכרעה

5. הריבית - הפן הדיוני

אינני מקבל את טענת הנתבעות לפיה כתב התביעה איננו כולל עתירה לסעד של ריבית הסכמית.

בסעיף 11 לכתב התביעה עותר המל"ל לקבל "ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל". המל"ל לא כתב כי הוא דורש ריבית והצמדה כחוק דווקא, ולכן כדי ללמוד מהי אותה ריבית שדורש המל"ל יש לפנות לסעיף 8 לכתב התביעה, בו מפורט חישוב החוב, ובו מובהר כי הריבית לה טוען המל"ל היא הריבית ההסכמית ולא אחרת. אכן, בסעיף 8 מופיע חישוב של הריבית ההסכמית עד יום הגשת התביעה בלבד, ברם בסעיף 7 לכתב התביעה הבהיר המל"ל את עמדתו העקרונית לפיה הסכם השיבוב מחייב את הנתבעות לשלם ריבית הסכמית על כל דרישה שלא נפרעת במועדה. מכאן, שכתב התביעה מבטא אל נכון את עמדת המל"ל לפיה הוא זכאי לריבית הסכמית עד ליום התשלום בפועל, ולכן טענת הנתבעות נדחית.

6. תוספת תלויים

תוספת התלויים לא נכללה בכתב התביעה כיוון שהיא החלה להשתלם לנפגעת רק בשנת 2009. משטען ב"כ הנתבעות כי הוא מתנגד להרחבת חזית ביקש ב"כ המל"ל בפתח ישיבת ההוכחות לתקן את כתב התביעה. לכך השיב ב"כ הנתבעות כי אין להתיר את התיקון, משום שעילת התביעה לגבי תוספת התלויים התיישנה לנוכח העובדה שחלפו יותר משבע שנים מיום התאונה.

טענת הנתבעות איננה משכנעת. גישת הפסיקה לתיקון כתבי טענות הינה גישה ליבראלית, במיוחד בנוגע לתיקונים הנוגעים לסעד הנתבע ( ראו- א.גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" ( מהדורה עשירית-2009) עמ' 158). הכלל הוא שיש להתיר תיקון כתב תביעה מקום בו התיקון עשוי להביא לבירור השאלות אשר באמת שנויות במחלוקת בין הצדדים, כלשון תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. אין ספק כי התיקון המבוקש עומד במבחן זה כיוון שהתיקון יאפשר להכריע בהליך שבפניי במחלוקת הנוגעת לקצבת התלויים. אכן, הבקשה הוגשה בעל פה במהלך הדיון, ברם בנסיבות העניין פגם זה איננו יורד לשורש העניין בשים לב לעובדה שהודעת המל"ל בדבר תוספת התלויים הוגשה כמעט שנתיים לפני ישיבת ההוכחות, מבלי שהנתבעות טענו כי מדובר בשינוי חזית המחייב את תיקון התביעה.

7. ואולם, כלל נקוט הוא, שאין להתיר תיקון כתב תביעה לצורך הוספת עילת תביעה חדשה אשר התיישנה (ראו - רע"א 8667/06 המוסד לביטוח לאומי נ' האחים ישראל - פורסם באתר נבו). מכאן צומחת טענת הנתבעות אשר מחייבת לברר שתי שאלות; האחת - האם התיקון המבוקש לעניין תוספת התלויים הוא בבחינת הוספת עילה חדשה, או שעסקינן בהוספת סעד חדש, והשנייה - האם עילת התביעה התיישנה.

נפתח בשאלה הראשונה. המונח "עילת תביעה" פורש בהקשרנו בצורה רחבה: "הכוללת את העסקה או המעשה המובא לדיון" (ראו - ע"א 728/79 קירור נ' אלחפיז פ"ד לד(4) 131,126; רע"א 8667/06 הנ"ל בעמ' 5, וכן ראו - גורן בעמ' 154). במקרה דנא "העסקה" או "המעשה" המהווים את עילת התביעה הינם התאונה, הסכם השיבוב והגמלאות שמשלם המל"ל. תוספת התלויים שאותה מבקש לתבוע המל"ל נובעת מאותה תאונה ומאותו הסכם שמכוחו הוגש כתב התביעה המקורי, ולכן לא מדובר בעילת תביעה חדשה. יתר על כן, מבחינה עניינית דומה "תוספת התלויים" למצב שבו אחרי הגשת התביעה מחמיר מצבו של הנפגע, ועקב כך שיעור קצבתו עולה. דומה שאין לחלוק כי במקרה כזה ניתן לתקן את כתב התביעה גם אם חלפה תקופת ההתיישנות, שכן מדובר בתיקון או עדכון של סעיף הסעד ולא בהוספת עילת תביעה חדשה. ומדוע דומה "תוספת התלויים" לעדכון הקצבה? כיוון שכפי שהסבירה העדה מטעם המל"ל תוספת התלויים טפלה לקצבת הנכות הכללית, במובן זה שהיא משתלמת רק למי שמקבל קצבת נכות כללית. מדובר,אפוא, בחלק מקצבת הנכות המוגדר כ"תוספת תלויים". ב"כ הנתבעות טען כי "תוספת התלויים" היא "תוספת משפחתית" ולא חלק מקצבת הנכות. טענה זו איננה משכנעת, כיוון שהתוספת משולמת בפועל לנפגע והיא מהווה חלק מזכויותיו כנכה. אמור מעתה, תוספת התלויים הינה חלק מסל הזכויות להן זכאי מי שמבוטח בענף נכות כללית, ומכאן שלא עסקינן בעילת תביעה חדשה, אלא בעדכון של הסעד הנתבע.

8. לאור האמור הנני פטור מלדון בשאלה השנייה, ברם בכל זאת אציין כי בפסק דין עמית נפסק כי תביעת שיבוב של המל"ל מתיישנת בתום שבע שנים מיום התאונה (ראו - ע"א 1577/97 המל"ל נ' עמית פ"ד נז(4) 433), ברם שם היה מדובר בתביעת תחלוף לפי החוק, שבמסגרתה בא המל"ל בנעלי הנפגע, ובית המשפט הדגיש בפסק הדין שיש להבחין בין תביעת תחלוף של המל"ל לבין תביעת שיפוי של המדינה מכוח חוקי תגמולי שונים, שכן בתביעת שיפוי קמה עילת תביעה חדשה עם כל תשלום ותשלום שמבצעת המדינה (שם בעמ' 440-439). זאת ועוד, גם אם אקבל את הטענה לפיה תקופת ההתיישנות נמנית מיום התאונה אזי יש לקבוע כי העובדה שהנתבעות ניכו את תגמולי המל"ל בתביעת הנפגעת והחריגו את תביעת המל"ל מהווה הודאה במקצת זכותו של המל"ל (ראו - ת.א. (שלום י-ם) 37002-03-10 המל"ל נ' חנין מפי כב' השופט וינוגרד - בסעיף 61 לפסק הדין - פורסם באתר נבו).

כך או כך, התוצאה הינה שאני מתיר למל"ל לתקן את כתב תביעתו ולהוסיף את הסעד בגין תוספת התלויים.

9. השתק שיפוטי

בתי המשפט לערכותיהם השונות פסקו כי במקרים בהם הנתבעות מנכות את תגמולי המל"ל במסגרת תביעת הנפגע, נוצר השתק שיפוטי המונע מהן לטעון נגד חבותן לשפות את המל"ל בגין הגמלאות ששולמו (ראו - רע"א 805/06 המלל נ' קרנית בחוות דעתו של כב' השופט רובינשטיין ; ע"א (מחוזי י-ם) 11122/07 המל"ל נ' אריה; ת.א. (שלום י-ם) 9383/05 המל"ל נ' הראל; ת.א. (שלום י-ם) 25339/99 המל"ל נ' המגן - פורסמו באתר נבו). במקרה שלפניי הוגשו כראיות תחשיב הנזק של הנתבעות בתביעת הנפגע, הסכם הפשרה וכתב הקבלה והשחרור, מהם עולה כי הגמלאות נוכו במלואן. ב"כ הנתבעות אף הודה בכך בהודעתו מיום 24/12/09, אשר זו לשונה: "הנתבעות ניכו את תשלומי המל"ל אשר היו ידועים בעת שנוהל המו"מ לסיום התיק הנ"ל מסכום הפשרה". הסכם הפשרה נכרת בשנת 2007, ומכאן שבאותו מועד היה ידוע לנתבעות כי הנפגעת מקבלת קצבה מלאה. יוצא אם כן שהנתבעות מושתקות מלטעון כנגד קצבת הנכות, אם כי הן יכולות לטעון כנגד תוספת התלויים, שלא הייתה ידועה לצדדים עובר לחתימת הסכם הפשרה.